במשך אלפי שנים, אנשים שאלו אותן שאלות על היקום בו אנו חיים. האם היקום יימשך לנצח או שיש לו קצה? האם תמיד היה קיים? ואם לא, בן כמה הוא?

לפני כ-100 שנים, גילה אסטרונום תגלית חשובה שסייעה לנו לענות על שאלות אלה: הוא גילה שהיקום מתפשט.

משמעות התגלית היא, שהיקום לא תמיד היה באותו גודל, וכנראה לא תמיד היה קיים. התאוריה המקובלת כיום היא שהיקום החל במפץ הגדול לפני כ-14 מיליארד שנים.

מאז, היקום הלך והתפשט כלפי חוץ. היקום שאנו רואים כיום הוא פי מיליארד גדול יותר ממה שהיה בראשיתו.

אך זה לא הכל. ניתן לראות שכל הגלקסיות מתרחקות זו מזו, ואלה שרחוקות יותר נעות מהר יותר. במילים אחרות, היקום מתפשט מהר יותר עם הזמן.

כדי להבין טוב יותר כיצד היקום משתנה, עלינו להביט אחורה בזמן לנקודה בה היה זינוק בהתפשטות, בצעירותו של היקום.

להביט אחורה בזמן זה לא פשוט, אבל גם לא בלתי אפשרי. צריך רק למצוא גופים רחוקים מאוד ובהירים מאוד, ולדעת מהי בדיוק הבהירות שלהם. גופים נראים עמומים יותר ככל שהם מתרחקים, כך שידיעת הבהירות של גוף מאפשרת לנו לפענח עד כמה הגוף רחוק.

מתברר כי חור שחור על-מסיבי במרכזה של גלקסיה יכול לעשות את העבודה. גופים אלה נקראים קווזרים, ובהירותם גבוהה מספיק כדי שייראו ממרחק של 12 מיליארד שנות אור! אבל עד לאחרונה היה חסר לנו המידע החשוב ביותר לגבי קווזרים – הבהירות שלהם.

מדענים מצאו כעת דרך לפענח את הבהירות המדויקת של חלק מהקווזרים, מה שמאפשר לנו למלא את החלק החסר בציר הזמן של היקום. המידע הזה חשף כמה דברים מרתקים ומפחידים...

בהתאם לתאוריה זו, היקום שלנו עומד להמשיך ולהתפשט מהר יותר ויותר, עד שיגיע ל"קריעה הגדולה". בעוד מיליארדי שנים, אותו מקור אנרגיה שגורם ליקום להתפשט יכול ממש לקרוע לגזרים את כל הגלקסיות, הכוכבים והאטומים ביקום שלנו!

Ayelet Weizman / PhD